החלטה בתיק בש"פ 10611/05

1.        בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) לפיה דחה את בקשת העורר לשחררו ממעצר בית והורה על השארתו של העורר במעצר בית עד לתום ההליכים נגדו.

2.        כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של חטיפה, התעללות ותקיפת קטין וחסר ישע. על-פי עובדות כתב האישום המתלונן, קטין כבן 10, הגיע יחד עם אחיו הקטן למכולת, שם עבד העורר. המתלונן קנה סוכריה ולאחר ששילם תמורתה ניגש אליו העורר והטיח בו כי גנב מדבקות מהמכולת. המתלונן הכחיש, ואז השכיב אותו העורר על הרצפה, נתן לו סטירות בפנים, בעט בו בחוזקה בכל חלקי גופו ועיקם את ידו. לאחר מכן גרר אותו למקום בקרבת המכולת וניסה לקשור את ידיו בחבלים. לאחר שנכשל בכך גרר את המתלונן למקום אחר בקרבת המכולת, שם קשר את ידיו של המתלונן בחבל והשאירו כשהוא תלוי באוויר. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלונן, על-פי הנטען, שפשופים בראש, בלחיים, בבית החזה ובגפיים, נפיחות בפנים ושטף דם תת עורי בגב.

3.        יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי דחה ביום 2.10.05 את הבקשה וקבע כי אמנם קיימות ראיות לכאורה לביסוס הרשעתו של העורר, אך עם זאת לא נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה החזקתו במעצר. לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על מעצר בית בתנאים שנקבעו קודם להגשת כתב האישום. בהחלטתו מיום 9.10.05 קבע בית המשפט כי אינו מוצא לנכון להרחיק את העורר מכפר מגוריו וכי ניתן להסתפק בשהייתו במעצר בית. כמו כן  הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר ובו לבחון את האפשרות של התקנת פיקוח אלקטרוני. בתסקיר שהוגש ציין שירות המבחן כי לטעמו המסוכנות הנשקפת מהמשיב היא מינימלית, אם בכלל, ולכן ניתן לדעתו להסתפק בחלופה שנקבעה. בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 7.11.05, דחה את בקשת הסניגור לבטל את הגבלת תנועותיו של העורר והחזקתו במעצר בית, אך קיבל את עמדת שירות המבחן כי אין צורך בפיקוח אלקטרוני על העורר. בסוף החלטתו ציין בית המשפט כי באשר לבקשת הסניגור לאפשר למרשו לצאת לעבוד, יוכל הסניגור להגיש לבית המשפט בקשה מתאימה שתפרט את סדרי הפיקוח בעבודה, ואז ניתן יהיה לשקול ולדון בבקשה. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

4.        בא-כוח העורר הסתמך על דברי בית המשפט המחוזי, לפיהם נראה כי עבירות החטיפה וההתעללות אינן מתאימות לעובדות כתב האישום, וטען כי אין ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו. לעניין המסוכנות טען הסניגור כי העורר הינו אדם בן 32, בן למשפחה ברוכת ילדים וללא עבר פלילי. במהלך עבודתו הוא נמצא במגע עם ילדים ומעולם לא נשמעה כל תלונה לגביו. עוד ציין הסניגור כי העורר לאחר שחרורו למעצר בית עזר לאביו בחנות המכולת שליד ביתם ושם בא  במגע עם ילדים רבים. הסניגור טען כי מכך עולה כי אין צורך בהגבלת תנועותיו וחירותו של העורר מחשש לשלומם של קטינים. כן העלה הסניגור את תסקיר שירות המבחן, לפיו אין העורר מסכן את שלום הציבור. הוסיף הסניגור וטען כי מעצר הבית שהוטל על העורר פוגע בפרנסתו ובחירותו וזאת ללא הצדקה.    

           בא-כוח המשיבה טען כי בשאלת הראיות לכאורה קבע בית המשפט המחוזי כי אף בגרסה המינימליסטית שהוצגה על-ידו נשקפת מסוכנות מהעורר. כן טען כי בית המשפט המחוזי יצר איזון ראוי בין זכותו של העורר לחירות לבין המסוכנות הנשקפת ממנו.

5.        איני רואה צורך להידרש לשאלת הראיות שנבחנה בקפידה על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי קיימות לכאורה המבססות את עובדות כתב האישום. בית המשפט המחוזי אמנם הבהיר את עמדתו כי אין מקום לייחס לעורר עבירות של חטיפה והתעללות, אך ציין כי במקומן יש ראיות לכאורה כנגד העורר בעבירות של כליאת שווא ותקיפה הגורמת לחבלה. מעבר לכך, בית המשפט המחוזי אף סבר כי הראיות הקיימות בחומר החקירה מהוות ראיות לכאורה כנגד העורר גם בעבירות כפי שנוסחו בכתב האישום.

6.        אשר לשאלת חלופת המעצר ותנאי מעצר הבית, רואה אני עין בעין עם בית המשפט המחוזי שקבע כי "גם אם אבחן את התיק בחלופה של עבירות מקלות, עדיין יש בהתנהגותו של המשיב כדי להצביע על מסוכנות המצדיקה את החזקתו בתנאים של מעצר בית". העורר מואשם כי תקף ילד כבן 10 על דבר של מה בכך, תוך התפרצות פתאומית ובלתי מוסברת כלפיו. על-פי הנטען בכתב האישום העורר לא "הסתפק" בתקיפתו של המתלונן במכולת, אלא הוציאו מחוץ למכולת וקשר את המתלונן כשהוא תלוי באוויר. התנהגות זו המיוחסת לעורר מעלה בהחלט חשש למסוכנות הנשקפת ממנו. הנסיבות המקלות שהעלה בא-כוח העורר - גיל העורר, העדר עבר פלילי ועבודתו של העורר עם ילדים - הצדיקו את שחרורו לחלופת מעצר, אך אינן מצדיקות הסרה של כל פיקוח מעל העורר. בעניין זה אין אני סבורה כי ערבויות מטעם העורר מהוות פיקוח מספיק וראוי.

           תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי אכן חיובי, אך הוא אינו קובע, כטענת הסניגור, כי מהעורר אינה נשקפת מסוכנות לציבור. כל שקובע התסקיר הוא כי אין לדעת שירות המבחן צורך בהגבלות נוספות מעבר לחלופה שנקבעה כבר בעניינו של העורר.

           באשר לטענתו של בא-כוח העורר כי העורר מעוניין לסייע בפרנסת המשפחה ולצאת לעבוד. אם בכך מעוניין העורר הרי שבית המשפט המחוזי הציע בהחלטתו כי תוגש תוכנית שתפרט את סדרי הפיקוח בשעות העבודה ואז ידון ויישקל עניין זה על-ידיו. מעבר לכך אין מקום בשלב זה להקל עם העורר והתנאים שנקבעו על-ידי בית המשפט קמא יוותרו על כנם.

           ניתנה היום, כ"ו בחשוון תשס"ו (28.11.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: